ציור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור הוא תחום באמנות המתאר את היצירה באופן גרפי על גבי משטח בעזרת צבע, היוצר קוים וכתמים שונים.
בעזרת טכניקות שונות, הצייר יכול ליצור אשליה של אור, תנועה, נפח ועומק; דרך הציור, יכול האמן לבטא רגשות, דעות, והשקפת עולם.
הציור נחשב לאחת מצורות האמנות הקלאסיות, עם תיעוד לאורך אלפי שנים של תרבות אנושית. בחלוקה קטגורית הנפוצה בימינו, ציור מצוי תחת אמנות פלסטית, בכפיפה אחת עם הדפס, פיסול, תבליט ועוד. בתפישה הציבורית כיום ציור נחשב לעתים רבות כסמל לאמנות, אף על פי שלאורך השנים נתפש תפקידו של הצייר לעתים כבעל מלאכה, מורה ואף איש דת.
בכל מחוזות התרבות האנושית קיים תיעוד של עבודות ציור, בסגנונות שונים שנובעים מסביבתו של כל אמן, השפעות דתיות וחברתיות וחומרים זמינים. הסגנונות התפתחו לאורך השנים כתוצר לוואי של כיבוש על ידי תרבויות שונות, התפתחות אזורי מחייה, שינויים דתיים (יצויין כיוצא דופן האיקונקליזם, איסור פיסול וציור כלשהו, באזור טורקיה בימי הביניים) והתפתחויות טכנולוגיות של הצבע, כלי העבודה, ויכולות השימור של העבודות המוגמרות.
[עריכה] התפתחות הציור
הציורים הקדומים ביותר הידועים הם הציורים שהאדם הקדמון צייר על קירות המערות. הציורים הללו מעידים שהציירים הקדומים לא ידעו לצייר נפח או עומק באותה התקופה. מהות הציורים הייתה סמלית, והערכה מודרנית היא שמטרתם הייתה כפיית/בקשת מציאות עתידית - ציור של צייד הורג תאו אמור היה להבטיח ציד מוצלח.
במצרים העתיקה האמנות נותרה סמלית. הדמויות אשר הופיעו בה סיפרו על אירועים מסוימים, ובמקרים רבים שולבו בכתב מבוסס איקונות (כתב חרטומים - הירוגליפים)
ברומא וביוון העתיקה הופיעו לראשונה ציורים שנתנו אשלייה תלת-ממדית. מטרתם המוצהרת הייתה פיתוח של תמונה ריאליסטית ונעימה לעין, כחיקוי המציאות. אולם, לאחר חורבן האימפריה הרומית ועליית הנצרות מחד, וההשתלטות האסלאם בים התיכון מאידך - חזר הציור להיות דו-ממדי, שמטרתו העיקרית היא לבאר ולהדגים עקרונות דתיים.
בימי הביניים התפתחה באירופה אמנות גותית, מתוך תקופות אמנותיות מוקדמות יותר כגון התקופה הקרולינגית. הציור היה סימבולי, ומטרתו הייתה לפאר את הכנסייה, ולתאר בצורה מוסכמת ומבוססת עיקרונות דתיים, על פי עיקרון שנקרא היום "הכתיבה הקדושה". כתוצאה מהגבלה של האמנות לצורתה הפיזית של הכנסייה פותחו ציורים המתאימים לגומחות ארכיטקטוניות, ובנוסף נוצרה אמנות הוויטראז', וויטראז'ים רבים עִטרו חלונות של כנסיות. הנושאים בחלונות אלו היו מגוונים, וכללו תמונות מהנצרות בדומה לקירות, אך גם ייצוגים של חגים חקלאיים הרלוונטיים לעליה לרגל או למתן מעשר לכנסייה.
בפרס, הודו וטורקיה באותה תקופה הציור הוגבל מטעמי דת לאמנות העיטור והאיור של מבנים. התקופה הזו בתרבות המזרח הייתה ייחודית, ונקראת כיום במחקר התקופה כאיקונקליזם.
בתחילת תקופת הרנסאנס, סגנון הציור באירופה הפך ריאליסטי וטבעי יותר. אמנים רבים הפכו את הטבע לנושא ציוריהם ואף הירבו לפתח תאוריות על תפקיד הטבע. התפקיד של הכנסייה הצטמצם מעט, ונראו שוב דמויות מהמיתולוגיות המערביות טרם הנצרות. כפועל יוצא של החזרה לעבר, הוחזרו כללי הפרופורציה שרווחו ביוון העתיקה, וגוף האדם שב להיות נושא מרכזי באמנות. הציירים של תקופת הרנסאנס, כמו ציירי יוון, נהגו להציג את גוף האדם כמושלם.
באמנות המזרח, בתזמון שונה מזה של תרבות המערב, נוצרה תרבות ציור שונה, בה שלטו בציור קווים ברורים. הציורים היו צבעוניים למדי וענו על כללים אסתטיים מדויקים, שכללו צבעוניות וקומפוזיציה מוגדרת מראש. הסינים ציירו נוף עוד לפני המערב, אך החלל נפרש לגובה ולא לעומק. את הציור הסיני והיפני אפיינו משיחות מכחול מועטות.
בתקופת הבארוק שבאה לאחר הרנסאנס, מטרת הציור חזרה לעודד את האנשים לאמונה ולדבקות בכנסייה. ציירים רבים ציירו מאורעות מכתבי הקודש. אופי הציור בתקופה זו היה דרמטי ביותר: הציורים היו מלאי תנועה, התרחשות ורגש; היה שימוש מאסיבי בצבעים עזים ומשחקים רבים של אור וצל על מנת ליצור אשליה של עומק, וכן להבליט את הדמויות המרכזיות.
במאה ה-18 סגנון זה פינה את מקומו לטובת סגנון מעודן יותר, שהציג את חיי המותרות של האצולה באירופה - זהו סגנון הרוקוקו. בתקופה זו הציורים היו בהירים ועדינים ביותר, שהציגו דמויות אלגנטיות, ללא התנועות המפותלות והשבירות הצורניות שאפיינו את הבארוק.
במאה ה-19 אירעה פריחה נוספת באמנות הציור, עם לידתו של הציור המודרני, שכלל זרמים רבים. הזרם הבולט ביותר באותה תקופה, שפופולרי עד היום, הינו האימפרסיוניזם.
בנוסף, הציור התפתח טכנולוגית בצורה משמעותית לאורך אלף השנים האחרונות, בצבעים הזמינים ובמצע הנפוץ: מעבודה קשה ותובענית בצבעי פרסקו, עירוב של צבען מינרלי עם גיר פעיל וסיד על גבי קירות אבן, התפתחו ציורים על בסיס בד מתוח על מסגרת שצוירו באמצעים נוחים יותר כגון טמפרת ביצים; לאחר הרנסאנס הומצא השימוש בצבעי שמן על בסיס שמנים צמחיים שונים, שהפכו את התהליך של הציור ליותר מדויק וזול; שימוש בצבעי מים התפתח תוך שילוב צבענים בשרף עצים (גומי ארביק כיום) ויצר אפשרות נוחה לציור על בדים ונייר; ובתחילת המאה ה-20 פותחו צבעי האקריליק, בהם הצבענים עורבבו בתוצר לוואי של זיקוק נפט (חומצה אקרילית וממנה רזין אקרילי), ויצרה צבעים במחיר וזמינות שווים לכל נפש. כך, מעבודה שהייתה חלקם של אמנים בודדים, דרשה שנים של התמחות ועבודה ועלתה הון עתק, כיום ציור הוא במקרים רבים תחביב להמונים.
[עריכה] טכניקות ציור
-
-
גואש - צבע מים אטום. רוב צבעי המים נספגים ב נייר, אך צבעי הגואש מתייבשים כשכבת צבע על הנייר. צבעי הגואש הם צבעים סמיכים ועזים.
-
צבעי מים - פיגמנטים הנמסים בקלות ב מים, ויוצרים על הנייר מראה שקוף ועדין. ניתן ליצור מרקמים ויזואליים מיוחדים על ידי מריחת שכבות רבות של צבעי מים.
-
רישום - זוהי שיטת ציור אשר התפתחה משיטות ששימשו לציור סקיצות, כהכנה לציור בצבע. רישומים נרשמים בעיקר ב עפרונות או ב דיו.
-
פרסקו - ערבוב פיגמנטים במים בלבד. התערובת נמרחת על טיח לח אשר נמרח על הקיר באותו יום. הצבע הופך לחלק מן הקיר ולא ניתן למחקו.
-
שעווה - ציור בשעווה הנו טכניקה עתיקה. ה צבעים עורבבו בשעווה מותכת. השעווה הצבועה שימשה כצבע שנמרח על האבן או הטיח.
-
אקוורל -צבע האקוורל מורכב מפיגמנט מעורב במים ובתמיסת דבק שרף. תהליך העבודה בצבע זה מהיר ואינו מאפשר תיקונים.
-
-
-
אקריליק - ציור בצבע אטום שמורכב מפיגמנט המושקע ב פולימר אקרילי. צבעי אקריליק משמשים חלופה לצבעי השמן, מפני שהם מתייבשים מהר מאוד. צבעי האקריליק מתייבשים כשם שהונחו על הבד, לכן הם יכולים ליצור מרקמים ובליטות המעניקים נדבך חדש ותלת ממדי לציור.
-
פסטל - פיגמנטים טהורים שנטחנו למשחה ונדחסו לגושים, לרוב בצורת גליל או עפרון, אשר מציירים ישירות באמצעותם. קיימים סוגים שונים של פסטלים, כאשר החלוקה המקובלת כיום היא ל פסטלי שמן, פסטלים רכים ו פסטלים יבשים, בהתאם לטיב המשחה המחזיקה את הפיגמנטים ואופי הדילול והמריחה.
-
-
סיבים אקריליים - ציור רך - טכניקה שבה הצייר עושה שימוש בסיבים אקריליים במגוון רחב של צבעים, שקיפות וטקסטורה בכדי לבטא את רעיונותיו על גבי בד הציור.
-
גיר - האדם הקדמון צייר בעזרת גושים של צבע על קירות המערות. כיום מכינים את הגירים על ידי כבישת תערובת של צבען.
-
קאזין - מצוי ב חלב מוחמץ. מדללים את צבעי הקאזין ב מים. היתרון בהם הוא שהם מתייבשים מהר. הגוונים שניתן ליצור בהם הם בהירים.
-
צלליות - צורות שנגזרות מנייר שחור ומודבקות על נייר לבן.
[עריכה] זרמים באמנות הציור
-
-
רומי - לא נותרו שרידים רבים לציור הרומי; ידוע, אפוא, שאמנות רומא הושפעה מאוד הזו ה יוונית וה אטרוסקית.
-
-
אמנות גותית - האמנות הגותית פותחה על ידי הכנסייה. מטרתה הייתה לפאר ולשבח את ה נצרות. לא היה דגש על יצירת דמויות ריאליסטיות - הציור היה סימבולי בעיקרו.
-
-
-
-
-
-
-
-
ריאליזם - זרם מהמאה ה-19 , הדוגל בהצגת האדם במצבים יום יומיים, כגון עבודה בשדה וכו'; או ציורי נוף. מטרת הזרם להציג את העולם כפי שהוא בלי לייפות את המציאות.
-
אימפרסיוניזם - האימפרסיוניזם עזב את הנסיון להציג את המציאות כפי שהיא נראית ממש ועבר להתמקד בהעברת התחושה העולה ממנה.
-
-
[עריכה] זרמים בציור במאה העשרים
-
אמנות מופשטת - זרם באמנות שאינו מנסה לחקות את המציאות או כל רעיון מוחשי, אלא מציג כתמים וקוים על מנת להעביר רעיונות, רגשות ומושגים שאינם מוחשיים.
-
קוביזם - סגנון אוונגרדי באמנות אשר אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. האמנים שהקימו את הזרם היו פבלו פיקסו ו בראק.
-
אקספרסיוניזם - זרם באמנות המעמיד במרכז היצירה את היוצר ואת ראייתו הפנימית.
-
פוטוריזם - תנועה אמנותית שנוסדה באיטליה ואינה נוגעת רק לאמנות, ומאמינה בהפסקת הנאמנות העיוורת לעבר, אשר מנע מיוצרים ליצור אמנות מקורית וחדשה.
-
-
-
-
פוביזם - סגנון לא ריאליסטי, המורכב משימוש בצבעים עזים וטהורים ללא ערבוב ומשיחות מכחול נמרצות. בסגנון זה ניכרת בפשטות בצורות, בדמויות ובנופים. אמן מייצג לזרם זה הוא מאטיס.
-
פופ-ארט - סגנון שהתפתח ב אנגליה ו ארצות הברית בשנות השישים ובמסגרתו ציירו האמנים דימויים ויזואלים מן התקשורת, המדיה ומעולם הפרסום, וכן השתמשו בטכניקות של אותה מדיה.
-
אופ-ארט - סגנון המשתמש בצורות גאומטריות ואבסטרקטיות על מנת ליצור אשליות אופטיות. היה פופולרי יחד עם סגנון הפופ-ארט.
-
נאו-גיאו - סגנון שהתפתח ב ארצות הברית בשנות השמונים ובמסגרתו הושם דגש על ציור מופשט גאומטרי אשר ניתנו לו משמעויות נוספות כאובייקטים מזוהים. בין האמנים בזרם זה ניתן לציין את הצייר פיטר האלי.
[עריכה] איסוף ציורים
בתרבות המערב כיום, ציורים לרוב מוצגים במוזיאונים המיועדים לצפיית קהל רחב, בין יצירות אמנות פלסטית אחרות. ציורים נאספים לעתים על ידי אנשים פרטיים, ונסחרים בבתי מסחר ובמכירות פומביות המיועדות להם.
ציור של אמן ידוע עשוי להסחר במיליוני דולרים, כאשר השיא במחיר הציור היקר ביותר נשבר מדי כמה שנים. דוגמאות לציירים שליצירותיהם מחיר גבוה הם פיקאסו (שזכה לכך עוד בימי חייו) ווינסנט ואן גוך (שזכה לכך רק לאחר מותו).
[עריכה] לקריאה נוספת
-
הרברט ריד, תולדות הציור המודרני, הוצאת מסדה
-
גילה בלס, הצבע בציור המודרני - תאוריה ופרקטיקה, הוצאת רשפים
-
ונדי בקט, סיפורו של הציור, ספרית מעריב.
קטגוריות: אמנות חזותית | ציור | טכניקות ציור |
