המופשט של פייט מונדריאן
  
באחד המניפסטים של תנועת דה סטיל  מסביר מונדריאן מדוע דווקא העיר הגדולה משפיעה עליו בכיוון של צמצום והפשטה:
"האמן המודרני באמת רואה בעיר הגדולה את החיים המופשטים שלבשו צורה: היא קרובה אליו יותר מן הטבע; היא תעורר בו מהר יותר מהטבע את הריגוש האסתטי. שכן בעיר הגדולה כבר הקפיאה רוח האדם את הטבע, הכניסה בו סדר. היחס והקצב של שטח וקו באדריכלות ידברו אליו בשפה ישירה יותר מהטבע. בעיר הגדולה, הטבע מבטא עצמו באופן מתימטי יותר; משום כך העיר הגדולה היא המקום שבו יתפתח המזג האמנותי המתימטי שלעתיד לבוא; היא המקום שממנו יצא הסגנון החדש ."
במלים אחרות, מונדריאן מוצא בעיר הטכנולוגית החדשה "סדר מתימטי" חדש, המאפיין את המאה שבה אנו חיים. התמורה והקידמה של המאה ה20-, בהשוואה למאות הקודמות, היא בגיאומטריזציה של הטבע. יחסים מתימטיים משתלטים על יחסים של טבע. אם הפוטוריסטים העלו את הדינמיקה לדרגת הסימפטום של המאה, הרי שהבשורה של מונדריאן מתמצה ב"סדר מתימטי".
איך נראות יצירות של אותו "סדר מתימטי"? התבונן בדוגמא טיפוסית ליצירתו של מונדריאן "קומפוזיציה באדום, בצהוב ובכחול" מ1943-1936-.
בעוד שאצל הפוטוריסטים היו הנושאים מופשטים, הרי שמבחינת דרכי הביטוי אנו מגיעים עם מונדריאן למופשט מוחלט.
השאלה שתהווה את נושא הפרק שלפנינו היא, כיצד מגיע האמן לשלב התפתחות זה ומהי התיאוריה שמאחורי טיפוס זה של יצירה.
מונדריאן מייצג את הזרם הנקרא "אמנות קונקרטית" או "אבסטרקט (מופשט) מתימטי". בעוד שהקוביזם הגיע למופשט לא מתוך מגמה לתאר נושאים מופשטים אלא מתוך הסתבכות בשפה החדשה, הרי שמטרתו המוצהרת של מונדריאן היא להציג הן בשפה והן בתוכן אבסטרקט מוחלט. מטרתו היא להגיע למכנה המשותף לכל היקום, לברוח מהאנושי או מהפיגורטיבי למשהו אבסולוטי-מוחלט. מטרתו המוצהרת היא לתת ביטוי למציאות הטהורה, ולחפש אחר החוקים הקבועים, הראשוניים, העומדים מאחורי התופעה המקרית. הוא רצה להוציא את הצד הסובייקטיבי והאינדיווידואלי באמנות (וגם בחיים) ולהמירו באלמנטים האובייקטיביים שהוא מצא בחוקי הטבע האוניוורסליים. לשם הגשמת מטרה זו, התרכזו חיפושיו של מונדריאן בתמצותם של דברים; הן בתמצות התופעות החיצוניות שאותן אנו מכירים בטבע והן בתמצות של דרכי עיצוב - תמצות צורני וצבעוני גם יחד.
מהו התמצות הצורני והצבעוני - זאת יכול אתה להבין מהיצירה שעיינת בה זה עתה (תמונה 22). יש בה צמצום צורות, צמצום קיצוני של היחסים ביניהם (רק מאוזן, מאונך ומקבילים) וצמצום לשלושת צבעי היסוד - אדום, צהוב וכחול - ולשני האל-צבעים שחור ולבן .
לתמצות זה ניתן הסבר בכתבי האמן ואנו נתעכב על ההסבר אגב דיון ביצירותיו. אך בטרם נפנה לדון בהתפתחותו, עלינו לשאול את עצמנו האם הדברים שנאמרו לעיל הם תוצאה אך ורק מהשפעת הטכנולוגיה החדישה על מונדריאן, או שמא קיים כאן גם אלמנט מנחה אחר?

השאיפה לרוחניות ולאמת אוניוורסלית

כדי להבין את צידה השני של גישת מונדריאן עלינו לבחון את שעבר עליו בחייו, הרקע לחייו של מונדריאן בהולנד היה חמור ומאופק ביותר. הוא גדל על ברכי הכנסייה הקלוויניסטית ההולנדית, כנסייה שאינה מתירה קישוטים ותמונות, לדעת המאמינים הקלוויניסטיים, תמונה תיאורית לעולם אינה יכולה לבטא את המושיע, אם נכנסת אי פעם לכנסייה קלוויניסטית ודאי שמת לב לחומרה ולאיפוק שבה, אין בה קישוטים או תמונות שיסיחו את הדעת מן האל.
מונדריאן בנעוריו התלבט בין משיכתו לחזון הדתי לבין משיכתו לאמנות, היו לו כמה חוויות מיסטיות, ובצד בחירתו באמנות תמיד העסיקוהו בעיות של דת. עיסוקו הרב ברוח ובנפש הביאו גם לתיאוסופיה,  וב909-ו הוא הצטרף לחברה ההולנדית לתיאוסופיה. בדומה לאמנים אחרים שהתעניינו במשנה זו, הרי גם מונדריאן היה בין מחפשי החכמה הנסתרת, ממחפשי המשמעות שמאחורי הדברים, וגם הוא שאף לשינוי חברתי תוך התפתחות מהחומרי לרוחני.
בשנת 1915 נפגש מונדריאן עם פילוסוף תיאוסופי בשם מ' שינמקרס  והתיידד אתו. שינמקרס כתב ספרים פופולריים בפילוסופיה, שהיו משופעים במיסטיקה להמונים, ושהדגישו את החוקים המתימטיים של הטבע. הוא השפיע רבות על מונדריאן, ושניהם מצאו בחוקים המתימטיים ביטוי לאותה חכמה נסתרת שהם חיפשו.
רקעו הדתי החמור של מונדריאן וחיפושיו הרוחניים המיסטיים הגיעו לשיאם, ובמידה מרובה לפתרונם, עם התמונות שהוא יצר לאחר 1917. באותה תקופה הוא מבטא את שאיפותיו הרוחניות במלים ברורות :
המודעות באמנות היא מאפיין חדש בן-זמננו: האמן אינו עוד כלי עיוור בידי האינטואיציה. רגשות טבעיים אינם שולטים עוד שליטה בלעדית ביצירת האמנות, המביעה רגשות רוחניים - דהיינו, היגיון - והרגשה באחד. הרגש הרוחני הזה ניתן להבנה, ולכן קל להבין שעבור האמן המחשבה הפכה חשובה באותה מידה כמו הרגש [...]
אותם חוקים של צמיחה [כמו אלה הקיימים בצמיחת היצירה האמנותית] הם מניפסטציה אסתטית של האמת. ואכן, האמת מאופיינת, בין שאר דברים בכך, שעליה להוכיח את עצמה, אפילו במלים, האמת מגלה את עצמה, אומר שפינוזה, אך ניתן למהר ולחזק את ידיעת האמת באמצעות מלים. זאת הסיבה שהאמן בן-זמננו מסביר את יצירותיו [...] אדם שמסוגל להסביר הגיע לברירות דרך הרגש והמחשבה [...] הוא הגיע למודעות [...]
האמנות - על אף שהיא מטרה לעצמה - כמו הדת, היא הדרך לידיעת האוניוורסלי והדרך בה נוכל להתבונן בו בצורתו הפלסטית [...] הרוח החדשה מתקדמת בלוגיקה, במדע ובדת. במקום החכמה המסתתרת מאחורי צעיף, שלטת החכמה של ההיגיון הטהור [...] הדת הישנה, עם המסתורין והדוגמות שלה, מורדת מהבמה על-ידי היחס הברור לאוניוורסלי. ידע טהור יותר של האוניוורסלי - במידה שאפשר לדעת אותו - מאפשר זאת,
אם תקרא בעיון את דבריו של מונדריאן תיווכח, שבראש ובראשונה אין הוא מחפש את היופי או את הבעת רגשותיו האישיים אלא את האמת. והיכן חבויה אותה אמת, היכן ניתן למצאה? באותם חוקים המתלווים לצמיחת היצירה, בחוקיות הצפונה מאחורי היצירה האמנותית ומאחורי כל דבר בעולמו של הבורא, חוקיות הבנויה על איזון ושיווי-משקל, על הרמוניה שהיא ביסודם של הדברים:
האוניוורסלי מתבטא דרך הטבע כמוחלט, והמוחלט בטבע מוסתר או מכוסה על-ידי ההבעה של צבע וצורה טבעיים. על אף שהאוניוורסלי מתבטא באמנות כמוחלט - בקו הישר, בצבע השטוח והטהור, וביחס הקומפוזיציוני באמצעות שיווי-משקל - הוא מתגלה בטבע רק כנטייה למוחלט - נטייה לישר, לשטוח, לטהור, למאוזן - באמצעות מתח הצורה [הקו], באמצעות מישוריות, עוצמה וטוהר של הצבע הטבעי ובאמצעות הרמוניה טבעית.
מטרת האמנות היא להדגיש את המוחלט .
התבונן שוב בציור של מונדריאן (תמונה 22) ותגלה בו אותו איזון מופלא, אותה חומרה שאינה מסיחה את דעתו של הצופה מעיקרם של הדברים ומההרמוניה המצויה ביקום.
תמונותיו של מונדריאן, אינן מטרה בפני עצמה, אלא הן צריכות להוביל את הצופה אל עבר האמת, אל עבר המוחלט וההרמוני. אך שים לב לכך שבדברו על הרוח החדשה הוא מאחד את הדת עם הלוגיקה והמדע. רק דרך ההיגיון המדעי והמתימטי ניתן לאדם לרדת לצפונות העולם. נקודה זו היא חשובה ביותר, כיון שדרך האנליזה המדעית והאהדה לטכנולוגיה החדשה יגלה מונדריאן את האמת המופשטת שלו.

צמצום התופעות החיצוניות

במובאה שבעמוד הקודם, מדבר מונדריאן על התבוננות בתופעות חיצוניות, על הכרת החוקים התבניתיים של המציאות ועל השאיפה להעלותם על-פני הבד. בתקופה בה התחיל המדע לדבר על החוקים היחסיים, מבקש מונדריאן ללכת הלאה, בכוונתו להציג ביצירתו האמנותית את החוקים הקבועים, הבלתי-משתנים, אשר חבויים במציאות הסובבת אותנו. תפקידה של האמנות לגלות אותם ולהצביע על האמיתויות הקבועות. האמנות היא בבואה של האבסולוטי, ולכן מתפקידה לחפש את הבעת האוניוורסליות.
מונדריאן מצמצם את החוקים התבניתיים של המציאות לשלושה תחומים מרכזיים:
א. היחסים ההדדיים שבין אובייקטים, אשר ביצירת אמנות מתבטאים ביחסים שבין הצורות.
ב. יחסים בין צבעים.
ג. עיקרה של יצירת האמנות להציג את שיווי-המשקל הדינמי. בהמשך הדיון נבהיר למה כוונתו.
כדי להבין כיצד הגיע מונדריאן לפתרונו זה, נעקוב אחר התפתחות אמנותו, וקודם כל נבדוק את השפעת הקוביזם עליו.

אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידה מס' 3 פוטוריזם, לז'ה ומונדריאן, אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, נכתב ע"י נועה פריצקי, יחידה 3.5 עמ' 38-42