"אני מאמינה שאסור לצייר להפריד רעיון מטכניקה"

הסטודיו של חנה נוה נמצא בחצר ביתה שבישוב עשרת, הנמצא מערבית לגדרה ומשמש מרכז לישובי האזור. מיצירותיה התלויות על קירות בסטודיו מהדהדים טביעות הנוף ומסכי ערפל של שעות הבוקר המוקדמות המטשטשים את הגבולות בין המציאות לדמיון.
חנה נווה בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, ולימודי אמנות במכון אבני. ייסדה וניהלה שנים רבות סדנה לאמנות, ועד היום עוסקת בהוראת הציור.
בסטודיו ניתן לראות מבחר עבודות מכל שנות עבודתה ולהתרשם ממגוון הנושאים ומקורות הספרותיים המשמשים השראה ליצירותיה, את ציורה משנת 2001 "חלום של חלמאי" התלוי בסטודיו  מתארת נוה כך":
"בתוך הציור ציפור המנסה ללכוד את הירח, עלילת הסיפור לקוחה מתוך סיפור ידוע על חכמי-חלם. בסיפור מנסים החלמאיים ללכוד את הירח בתוך חבית של מים כדי לשמור את אורו לליל סגריר. בהומור העממי היהודי" ,נוה ממשיכה, ", הרעיון בסיפור זה כמו בכל סיפורי חלם לסמל את הגיחוך והאבסורד"."בעיני", היא מסבירה, "הסיפור מבטא את אחת השאיפות הכמוסות והעצובות של האדם, שלי כאמנית, שלנו כחברה בארץ הזו... מתוך עיני החלמאי הפותח את החבית, ואין ירח... צוירו רבים מן הציורים שלי בשנים האחרונות".
שמות עבודותיה האחרונות של נווה "ארץ נען","אוי כנרת", "חלומו של חלמאי", רומזים על נושאי עבודתה ומביעה געגועים לעולם של תום שנגוז, ולחלומות שהתפוגגו. עבודותיה נראות כאילו כיסינו פנינו בצעיף מלמלה המטשטש את הראייה, כאילו אובך מכסה אותם, וערפל שלא מאפשר לראות בברור, וכך המציאות הלא ברורה, והציור המטושטש במבטה של נוה הופכים לאחד. וכפי שהאמנית מסבירה: "אני מאמינה שאסור לצייר להפריד רעיון מטכניקה". ובבדיחות הדעת היא מספרת על חלמאי אחר, שעמד על הגג וחיכה ליום הראשון שיבשר על בואו של המשיח: פרנסה יש מזה? שואלים אותו המפוכחים! לא אומר החלמאי, אבל עבודה הוא אומר, יש לכל החיים!.

חנה נוה מפרסמת את עבודותיה בספר "טיולים בעקבות אמנים בישראל", כתבה בלהה זייצ'יק