"מייצבים פיסוליים – פיגורטיביים"
הסטודיו והגלריה של ורדה יתום ממוקמים בינות הנוף הטבעי הייחודי של קיבוץ סאסא השוכן  כדברי האמנית, "קרוב מאד לעננים, סמוך לגבול לבנון".
בגלריה ובסטודיו של ורדה יתום ניתן לבקר גם קבוצות של 30 מבקרים. גם בסופי השבוע ובחגים, ולהתרשם מיצירותיה ואף לרכוש מפסליה הקטנים. טרם הביקור ניתן להתרשם מעבודותיה באתר שכתובתו רשומה בספר. ורדה אמנית פעילה מאוד והרזומה שלה עשיר ומגוון היא קרמיקאית ופסלת מהחשובים בארץ והציגה יותר מ-20 תערוכות יחיד מוזיאלייות ויותר מ- 70 תערוכות קבוצתיות: באיטליה, דנמרק, יפן, ניו-זינלנד, טורקיה, גרמניה וארה"ב.
ב- 1999 נבחרה ע"י חבר אוצרי אמנות בינ"ל כאחת מ- 10 האמנים הקראמיים העכשוויים הטובים בעולם, והוזמנה להציג בתערוכת "טובי אמני העולם" במוזיאון הבינ"ל לקרמיקה אמנותית בפאנזה באיטליה. עבודותיה נמצאות בהרבה אוספים ציבוריים ופרטיים באירופה, ארה"ב וישראל,
הסטודיו בקיבוץ סאסא שבצפון הארץ מוקף בצמחיה טבעית השומרת על צבעה הירוק. ורדה נעמדה ליד אחד מעבודותיה והסבירה, "יצירותיי” ברובם הם מיצבים פיסוליים פיגורטיביים הבנויים מחומר קראמי העוסקים בקיום האנושי. הם בוחנים את היחסים שבין הזהות האישית לבין מה שמכונה תרבות. עבודותיי מטפלות גם במערכות היחסים המתקיימות בין סמלים, משמעותם לבין ערכים מוסריים".
תהליך היצירה נולד ויונק את כוחו ממספר מקורות: - אני מביאה אל היצירה את המטען שלי כישראלית, קיבוצניקית, רעיה, אם לחמישה בנים ובת להורים שמשפחתם הושמדה בשואה. הרבה נושאים צמחו מכאן.
העברית על כל רבדיה משמשת כמו תולדות האמנות כמצע של גלידה לקונספט של היצירה.
תהליך העבודה הינו מרכיב דומיננטי ביצירה הוא בלתי נפרד מרעיון ותוכן היצירה.
לכל נושא אני ממציאה, יוצרת חומרים חדשים או טכניקה ייחודית של בנייה מיציקות של תבניות הבנויות מחלקי נוף, לבניית יד המשלבת בתוכה חומרים שונים. המשותף בין כל יצירותיי ואולי ניתן לכנות זאת כ"כתב היד הייחודי" שלי הוא העצמת שלבי התהליך.
פן נוסף ביצירה היא המעטת הצד האסתטי הנובע מטראומת השואה שנוצרה בידי בני תרבות שנחשבו לעניניי טעם באסתטיקה לעומתו דגש על הצד הרגשי והרעיוני, לדוגמא: 'מיתת כלולות'. מיצב שדרך תיאור אירוע חתונה יהודית אני מבקשת לבדוק התנהגות עדרית.
לצורך זה יצרתי מיצב מ- 60 דמויות מוגדלות של בובת החתן שבדרך כלל שמים אותו על עוגת הכלולות, הדמויות נוצרו למטרה זו בתבנית זהה (טשטוש הזהות האישית בעדר) אולם כל דמות שונה. לתוך החימר נדחס חוט מתכת שנמס בתהליך השריפה הוא מתחבר רעיונית וויזואלית לחוטי החשמל שהדמויות אוחזות בידן."
עבודה מעניינת בסטודיו מלאת הומר הוא ראש של אישה מעשנת סיגריה עשויה מחומר ופורצלן  הפסל ניקרא: “אני האישה שלעולם לא למדתי לבשל”... בחירתה הייחודית של ורדה יתום בחומר מציעה התבוננות בעולמה העשוי בדרך פשוטה ומתוחכמת כאחד.

ורדה יתום מפרסמת את עבודותיה בספר "טיולים בעקבות אמנים בישראל", כתבה בלהה זייצ'יק